אקסודוס: אלים ומלכים

הסרט אקסודוס: אלים ומלכים לוקח אותנו לימים ימימה ומתאר  יציאת היהודים ממצרים, בחיפוש אחר הארץ המובטחת, בהנהגתו של משה. לאחד הקטעים המרתקים ביותר של התנ”ך יש הקרנה חדשה, עם אפקטים מיוחדים מתקדמים. נכון שהיו עוד סרטים על יציאת מצריים אבל הסרט החדש מביאה למסכים את סצנות הקרב המרהיבות והריאליסטיות, בתוספת פרקים בלתי נשכחים של התנ”ך.

Exodus: Gods and Kings – 2014
אקסודוס: אלים ומלכים לצפייה ישירה. הסרט המלא הוסר מיוטיוב

ביקורת שלי לסרט אקסודוס: אלים ומלכים

מאת: שמואל קסלסי

מכיוון שסיפור המכות על מצרים והיציאה ממצריים ידועים, הבמאי רידלי סקוט מאמין שהאס בשרוול הוא ההמחשה המרהיבה ביותר של סיפורים הללו. אבל הרגעים בשדה הקרב והדינמיקה בין שני הגיבורים שובי לב הרבה יותר. משה מוצג כל הזמן בסרט בהיבט של הכישרון הצבאי שלו: בעצם, הוא מאומן בצבא החזק ביותר של הרגע. כריסטיאן בייל משדר סמכות ועוצמה על המסך ללא כל משקל. יש לו רעמסס תואם בתמורה. לשחקן ג’ואל אדגרטון יש מבנה גוף אתלטי, משדר כוח ונותן לדמותו גם את החום של הורה שמתייסר בדאגה לילד שלו וגם את התגובות של אדם המושחת מכוח מוחלט ומהרעיון של להיות אל.

ישנם רצפים שבהם משה מוכיח כי הוא איש מלומד וחכם: הוא סותר בצדק את המשנה למלך הגפ (בן מנדלסון), ואף נוקט במשחקי מילים, אך גם אחרים שבהם התנהגותו ושפתו מזכירים קאובוי פשוט מטקסס: שכן לדוגמה הסצנה שבה הוא פוגש את ספורה. “בריחה” נוספת של התסריטאים והיועצים ההיסטוריים היא הסצנה שבה פרעה מתווכח עם נתיניו כי קודם כל בנו לו “קבר” (הפירמידה) ואחר כך את “הבית” (הארמון). הגישה תהיה מובנת עבור האדם העכשווי, במיוחד האמריקאי, אבל היא מצחיקה בהקשר של מצרים העתיקה, שבה בניית מבני זיכרון, פירמידות ומקדשים, הייתה מטרה ופילוסופיית חיים.
הסרט מתחיל חזק עם הקרב בו החיילים המצרים תוקפים מחנה חיתי במרכבות. רידלי סקוט לוקח אותנו עם המצלמה בשדה הקרב, משאיר אותנו באמצע האקשן, כשהוא עובר לצילומים פנוראמיים, מכניס את הצופה לאחיזה של אלוהות שמפקחת על הכל, מלמעלה על הדברים.

ניפגש שוב עם מרכבות וחצים בוערים לאורך הסרט, בסצנות בלתי נשכחות. רצף הפצעים שנגרמו למצרים הוא (רק) צבירה של סצנות מרהיבות, רגעים שמשמחים את עינו של חובב הבידור, אבל היא תופסת די הרבה מקום מהסך הכל של הסרט ולא גורמת לסיפור ללכת רחוק יותר. ש”נקודת האל חזור” מגיעה באיחור.
הליניאריות שאנו חשים במהלך הרצפים עם המגפות מתנהלת מעט על ידי בחירתו של הבמאי להראות מתי ההשפעה הכללית של הפצע, מתי המקרים המסוימים, שמערבים אותנו יותר. מהאדמת מי הנילוס, ועד פלישת ארבה, צפרדעים, זבובים, חיפושיות וכו’, ה”חפרפרות” היו סיבוב הופעות עבור צוות הסצנוגרפיה והאפקטים המיוחדים, שיצר למעלה מ-1,500 פריימים עם אפקטים חזותיים ושיתפו פעולה. כדי ליצור את הסטים הענקיים וסצנות הפעולה בקנה מידה גדול.
צד שלישי של הדמות המורכבת של משה, שהיינו רוצים לקבל בצורה מוכשרת יותר על ידי כריסטיאן בייל, הוא הפוזה של אותו משה רבנו המתייסר בספקות, אך גם בחוסר האמון של עמו. רגע שבו סמכותו מוטלת בספק, על שפת ים סוף, משבח את כתיבת התסריטאים שנותנים נאום מרגש לכריסטיאן בייל. הצגת אלוהים בדמות ילד, שעליה כתבו מבקרי קולנוע בביטול, לא נראתה לנו כל כך לא הולמת. הילד עצוב, כמו שאלוהים מתואר בברית הישנה.